יש ילדים שמגיעים ליום הולדת ופשוט רצים פנימה.

ויש ילדים שמגיעים, מחזיקים לאמא או לאבא את היד ולא מוכנים לשחרר.

גם כאן, אני לא ממהרת לומר לילד "שב על המחצלת/ תיכנס לפעילות". מבחינתי, קודם צריך ליצור תחושת ביטחון.

אפשר להישאר כמה דקות יחד, להסתכל על מה שקורה, להכיר את המפעילה ואת הילדים ולמצוא נקודת כניסה קטנה.

לפעמים אני אפילו פונה לילד דרך משהו שקורה בפעילות: "אתה רואה את הקופסה הזאת? אני צריכה עזרה לגלות מה יש בפנים." יוצרת אצלו סקרנות. מתחברת אליו, יוצרת קשר.

פתאום יש לילד סיבה להתקרב שהיא לא "להיפרד מאמא".

אם הילד עדיין צריך את ההורה לידו, זה גם בסדר. אפשר שההורה יישב קרוב, ובהדרגה הילד יחליט מתי הוא מוכן להתרחק.

אני מאמינה שתחושת ביטחון לא נוצרת כשאומרים לילד שאין לו ממה לפחד. היא נוצרת כשהילד מרגיש שיש לידו מבוגר שרואה אותו ושאפשר לסמוך עליו.

ומתוך הביטחון הזה, הרבה פעמים מגיעה גם העצמאות.