אני לא חושבת שצריך לגרום לכל הילדים להשתתף באותה צורה.

יש ילד שאוהב לקפוץ ולרקוד, ילד שמעדיף לענות על שאלה, ילד שרוצה להחזיק אביזר, ילד שאוהב לפתור משימה, ויש ילד שכרגע מעדיף להסתכל ולראות מה קורה.

גם זה בסדר.

המטרה שלי היא ליצור מספיק דרכים להשתתף, כדי שכל ילד יוכל למצוא את הדרך שמתאימה לו.

לכן אני אוהבת לבנות יום הולדת סביב סיפור, משימה או הרפתקה. במקום לבקש מהילדים שוב ושוב "מי רוצה לבוא?", אני נותנת להם משהו לעשות יחד. לפעמים הם צריכים למצוא משהו, לפעמים לעזור לדמות, לפעמים לענות, לזוז, לשיר או לקבל החלטה.

וכשיש משימה משותפת, ילד לא חייב להיות "הכוכב" כדי להיות משמעותי.

אני גם משתדלת לאפשר סוגים שונים של תפקידים. ילד שאוהב להיות במרכז יכול לקבל תפקיד בולט יותר, וילד שמרגיש פחות בנוח יכול להתחיל בתפקיד קטן. לפעמים דווקא ילד שקט יפתיע את כולם ברגע שבו הוא פתאום מציע פתרון.

מבחינתי, השתתפות היא לא תחרות.

אני רוצה שילד יצא מיום ההולדת בתחושה: "הייתי חלק מהדבר הזה."

ולא משנה אם הוא היה זה שענה ראשון, רקד הכי הרבה או ישב בצד לכמה דקות לפני שהצטרף.