לפעמים הורים אומרים לי: "הוא בכלל לא רוצה יום הולדת. הוא לא רוצה שכולם יסתכלו עליו."

ואני חושבת שכדאי לעצור רגע ולא למהר לשכנע.

יום הולדת הוא אירוע מאוד מיוחד מבחינת הילד, אבל הוא גם אירוע מאוד גדול. יש הרבה אנשים, רעש, ציפייה, תשומת לב ושינויים בשגרה. עבור חלק מהילדים זה מרגש מאוד, ועבור אחרים זה יכול להיות קצת יותר מדי.

אני אוהבת להתחיל בשיחה פשוטה: מה בדיוק הילד לא רוצה?

אולי הוא לא רוצה לשבת במרכז. אולי הוא לא רוצה שכולם ישירו לו. אולי הוא רוצה רק כמה חברים. ואולי הוא בכלל רוצה יום הולדת, אבל בדרך אחרת מזו שאנחנו המבוגרים דמיינו.

אפשר לתת לילד בחירות קטנות: בבית או בחוץ? מעט חברים או קבוצה גדולה? פעילות עם הרבה תנועה או משהו רגוע יותר? עוגה עם כולם או רגע קטן ואינטימי?

לא צריך לתת לילד לנהל את כל האירוע, אבל בהחלט אפשר לתת לו קול.

ובעיניי, זו אחת המתנות היפות שאפשר לתת לילד ביום ההולדת שלו: להרגיש שהחגיגה היא באמת גם שלו.